בדידות בגיל המבוגר: איך מזהים אותה ומה אפשר לעשות

הטלפון שותק ימים שלמים, הילדים עסוקים, החברים הוותיקים מתמעטים, וההליכה למכולת היא לפעמים השיחה היחידה של היום. בדידות היא אחת התופעות השקטות והכואבות של הגיל השלישי. היא לא תמיד נראית מבחוץ, ולפעמים גם המבוגרים עצמם מתביישים להודות בה. אבל השפעתה ממשית: היא פוגעת במצב הרוח, בשינה, בתיאבון ואף בבריאות הגופנית. ההבנה של התופעה והכרת הדרכים להתמודד איתה יכולות לעשות הבדל גדול, הן עבור המבוגרים והן עבור הסובבים אותם.

בדידות היא לא רק להיות לבד

חשוב להבחין בין היות לבד לבין תחושת בדידות. יש אנשים שגרים לבד ומרגישים מחוברים ומלאים, ויש אנשים שמוקפים במשפחה ובכל זאת חשים בודדים. בדידות היא תחושה סובייקטיבית של חוסר בקשר משמעותי, של היעדר מישהו שמבין, שמקשיב ושאכפת לו.

בגיל המבוגר, כמה גורמים נפגשים ומגבירים את הסיכון לבדידות: פרישה מהעבודה וניתוק מהמעגל החברתי שבה, אובדן בן או בת זוג, פטירת חברים, ילדים שגרים רחוק, ירידה בניידות ובשמיעה, ומגבלות בריאותיות שמקשות על היציאה מהבית. כל אחד מהגורמים האלה יכול לצמצם את העולם החברתי בהדרגה, עד שהוא נעשה קטן מאוד.

ההשפעה על הבריאות

בשנים האחרונות מחקרים רבים מצביעים על כך שבדידות ממושכת אינה רק עניין רגשי, אלא גורם סיכון בריאותי של ממש. היא קשורה לסיכון מוגבר לדיכאון, לירידה קוגניטיבית, למחלות לב, להפרעות שינה ולירידה בתפקוד הכללי.

ההבנה הזאת חשובה, משום שהיא מוציאה את הבדידות מהתחום הפרטי והמביך, ומציבה אותה כנושא בריאותי שראוי להתייחס אליו ברצינות. כמו שמטפלים בלחץ דם גבוה, כך צריך גם לטפל בבדידות, באמצעות צעדים מעשיים ומכוונים.

סימנים שכדאי לשים לב אליהם

בני משפחה וחברים יכולים לזהות סימנים לבדידות, גם כשהמבוגר אינו מדבר עליה במפורש. כדאי לשים לב לשינויים כמו:

• הסתגרות בבית וירידה ביציאות.
• ויתור על פעילויות שבעבר נהנה מהן.
• שיחות טלפון ארוכות במיוחד, או לחלופין, הימנעות משיחות.
• הזנחה של המראה החיצוני, של הבית או של התזונה.
• שינויים במצב הרוח, עצבנות או עצב מתמשך.
• שינויים בשינה ובתיאבון.

חלק מהסימנים האלה עשויים להעיד גם על דיכאון או על בעיה רפואית אחרת. לכן, אם הם מתמשכים, כדאי לעודד פנייה לרופא המשפחה.

צעדים שהמבוגר עצמו יכול לעשות

ההתמודדות עם בדידות מתחילה לעתים קרובות בצעד קטן. יציאה מהבית פעם ביום, גם אם רק להליכה קצרה בשכונה או לשבת בבית קפה, מגדילה את הסיכוי למפגשים. הצטרפות לחוג, למועדון לגמלאים או לקבוצת הליכה יוצרת מסגרת קבועה של מפגש עם אנשים.

התנדבות היא דרך מצוינת נוספת. היא מעניקה משמעות, מחברת לאנשים ויוצרת תחושה של תרומה. גם החזרת קשר עם חברים ותיקים או עם קרובי משפחה שהקשר איתם התרופף יכולה להפתיע לטובה. לפעמים מספיקה שיחת טלפון אחת כדי לחדש קשר שנראה אבוד. וחשוב לזכור, אין שום בושה להודות בתחושת בדידות ולבקש עזרה.

מה המשפחה יכולה לעשות

לבני המשפחה יש תפקיד חשוב במניעת בדידות. לא תמיד אפשר לבקר כל יום, אבל קשר קבוע וצפוי עושה הבדל גדול. שיחת טלפון יומית קצרה, ביקור קבוע בכל שבוע, או ארוחה משפחתית בשישי בערב, יוצרים עוגנים שהמבוגר יכול לצפות להם.

כדאי גם לשתף את הנכדים. הקשר בין סבים לנכדים מיטיב עם שני הצדדים, והוא יכול להתקיים גם מרחוק, בשיחות וידאו, בהודעות קוליות או במכתבים. מעבר לכך, משפחה יכולה לעזור למבוגר להתחבר למסגרות בקהילה: לברר אילו פעילויות קיימות באזור, ללוות אותו בפעם הראשונה ולעודד אותו להתמיד.

משאבים בקהילה

בישראל פועלים גופים וארגונים רבים שמטרתם להפיג בדידות בקרב מבוגרים. רשויות מקומיות מפעילות מועדונים, מרכזי יום וקהילות תומכות. עמותות שונות מפעילות מתנדבים שמבקרים מבוגרים בודדים בביתם או מתקשרים אליהם בקביעות. קיימים גם קווי סיוע טלפוניים שבהם אפשר לשוחח עם מתנדבים קשובים.

כדאי לפנות למחלקת הרווחה או לעובדת הסוציאלית ברשות המקומית, כדי לברר אילו שירותים קיימים באזור. גם קופות החולים מציעות לעתים קבוצות תמיכה וסדנאות. לא פעם, מבוגרים אינם מודעים לשירותים שזמינים להם, ומידע פשוט יכול לפתוח דלתות רבות.

מתי לפנות לעזרה מקצועית

במקרים מסוימים, הבדידות מתפתחת לדיכאון של ממש. סימנים כמו עצב עמוק ומתמשך, אובדן עניין כמעט מוחלט, ייאוש, ירידה חדה בתפקוד או מחשבות על מוות דורשים פנייה מיידית לעזרה מקצועית. דיכאון בגיל המבוגר נפוץ יותר משנהוג לחשוב, אבל הוא ניתן לטיפול.

רופא המשפחה הוא כתובת ראשונה, והוא יכול להפנות לטיפול פסיכולוגי, לפסיכיאטר או לשירותים נוספים. חשוב לזכור שטיפול נפשי בגיל השלישי יעיל בדיוק כמו בכל גיל אחר, ושאף פעם לא מאוחר מדי לבקש עזרה.

חיית מחמד כחברה

עבור מבוגרים רבים, חיית מחמד יכולה להיות מקור משמעותי לחברה ולשמחה. כלב קטן ורגוע או חתול שמחכה בבית יוצרים שגרה, תחושת אחריות וסיבה לקום בבוקר. הטיולים עם הכלב מוציאים מהבית ומזמנים שיחות עם שכנים ועם בעלי כלבים אחרים, מה שמרחיב את המעגל החברתי.

עם זאת, ההחלטה צריכה להיות מושכלת. חשוב לוודא שהמבוגר מסוגל לטפל בחיה מבחינה פיזית וכלכלית, ולבחור בעל חיים רגוע ומבוגר יחסית ולא גור תזזיתי. כדאי גם לתכנן מראש מי יטפל בחיה אם המבוגר יזדקק לאשפוז או לא יוכל להמשיך לטפל בה.

הכוח של מפגשים בין דורות

מפגשים בין מבוגרים לבין ילדים ובני נוער מיטיבים עם שני הצדדים. תוכניות שבהן תלמידים מבקרים מבוגרים, שומעים את סיפורי חייהם ומלמדים אותם להשתמש בטכנולוגיה, יוצרות קשרים חמים ומשמעותיים. המבוגרים מרגישים שיש להם מה להעניק, והצעירים לומדים היסטוריה חיה.

לסיכום, בדידות בגיל המבוגר היא אתגר אמיתי, אבל לא גזירת גורל. שילוב של יוזמה אישית, מעורבות של המשפחה, שימוש במשאבים הקהילתיים ופנייה לעזרה מקצועית כשצריך, יכול להחזיר למבוגרים את תחושת השייכות והמשמעות. ולכל אחד מאיתנו יש תפקיד: שיחת טלפון, ביקור או חיוך לשכן המבוגר יכולים להאיר יום שלם.